<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן פ"ג</h1>
<h2>דף כז:</h2>
משנה, וגם בירושלמי [כלאים פ"ט ה"ז], האוהלים אין בהם משום כלאים, מיכן מתירין באותן שרוחצין בגיגית ומביאין בגדים לכסות הגיגית אפי' אם יש בהן כלאים אין אסור, ע"כ. ול"נ דלא דמי, דשמ' התם מיירי באוהלים שפורשין אותן מפני החמה ומפני הגשמים, ויש שעושין לנוי וקורין אותו בלשון אשכנז' גצלט, ושמא בזה אין בו משו' כלאים דהא לא מיקרב גבי דידיה כולי האי, אבל להשימו גבי גיגית בשעה שרוחץ נרא' שאסור, דהא לעיניים, נראה שהוא מתחמם מן הבגדים שאם יסירו הבגדים יצא החמימות ומתקרר הגיגית ושמא יש בו משו' כלאי', יקר הלוי. וגם יש לומ' האוהלים שפורשין הם רחוקים מן האדם, אבל הכלאי' שעל הגיגית סמוך לבשרו, ואמ' במס' תמיד [כ"ז ע"ב] ובס' מסכ' שחי' חולין אמרי', אפי' עשר מצעות זו על גב זו וכו' עד שמא יכרוך נימא על בשרו, גם שם יש לחוש שמא יכרוך לו נימא על בשרו, ונר' לאסור. אברהם לעי"ץ.
